האם בעתיד יוכלו מחשבים לחזות את "המטרה" שתתאים לכל אחד, להוציא פלט "תכנית פעולה" ולנווט את דרכנו בחיים, ובכך למעשה לייתר את מקצוע האימון? והאם זה בכלל תפקידו של תהליך אימון "לחזות" או "להוציא פלט" ולכן הוא מתחרה עם מחשבים מהעתיד?

שמעתי טענה על כך שבעתיד לא יהיה צורך עוד במקצועות כמו אימון ויעוץ מכיוון שמחשבי-על, עקב ההיכרות והמעורבות שלהם בחיים של בני האדם, יוכלו לנבא מהו המקצוע הנכון לכל אחד ומה הצעד הבא שעליו לעשות.

אם כך יהיה הדבר אז לעולם לא יהיה יותר צורך להגות ולהתלבט, ולמעשה המחשב יהיה יועץ אולטמטיבי, חד משמעי, ללא עוררין וללא מתחרים.

אז בואו נניח שאכן יהיה קיים כזה מחשב. מחשבה מעוררת, ושכזאת – היא מציתה את הדמיון.

אני חושב שהאנושי כאנושי מטבעו לא מסתפק במה שיש לו ותמיד ינסה לצאת מהגבולות שבו הוא נמצא.

לו היו אבות אבותינו מסופקים מהסביבה שלהם, מכמות האוכל שיש להם, מהשטח שלהם, מהמהירות שבהם הם עושים דברים, מהכלים שלהם, מהמוזיקה שלהם – מכל דבר – אז לעולם הם לא היו משפרים את עצמם ואת החברה האנושית.

לו היו אבות אבותנו מסופקים מנדנודי ישבנים על עצים, הם לעולם לא היו יורדים מהם.

הרבה שאלות צצות מדי פעם בחייו של כל אנושי. מה עליי לעשות? איך אני צריך לעשות אותו? מתי אני צריך לעשות אותו? מה תהייה התוצאה אם אבחר דרך אחת ולא אחרת?

אלו הן שאלות שמגיעות מתוך הספק שבנוי בנו, מתוך חוסר ודאות ורצון עז לשפר את חיינו. החוויה האנושית מובילה אותנו קדימה עם כל התמודדות ועם כל שאלה, ומהמקום שבו ניתן לדמיין אותם ולשאוף אליהם, הפתרון והתשובה הופכים לחזון רצוי, לחיצים שמורים על הכיוון שעלינו לקחת, הם הופכים למצפן ולמורה דרך.

וברגע שנגיע לשם יצצו שאלות חדשות, חוסר ודאויות ואתגרים חדשים, ולמעשה כל מימוש של אתגר הופך לעוד נקודת ציון בדרך, לחלק מהסיפור, לעוד לבנה שהופכת את הבניין לחזק וגבוה יותר.

כל תשובה, אם היא מגיעה מסמכות חיצונית – מיועץ, הורה או מורה כזה או אחר, או כזאת שמגיעה מסמכות פנימית – כלומר מרצונו של האדם, מציבה לאדם מטרה חדשה, וכדי להגשים את אותה המטרה על האדם להתחייב אליה לצאת את הדרך ולצעוד בה בעצמו.

ההצלחה במימוש המטרה אמנם נובעת גם כן מההתאמה של היכולות, החוזקות והרצון של האדם – שאלו אולי דברים שמחשב-על יוכל בעתיד להבין ולהתאים לאדם, אבל זה לא מספיק.

על האדם להפגין מחויבות אדירה למישושה של המטרה וזה כח שנובע מתוך האדם, מתוך סמכות פנימית גבוהה. אף אחד לא יכול לעשות את הדרך במקום אותו אדם, גם לא שום סוג של מחשב-על.

אבל בואו נניח לכאורה שאכן מחשב עתידי כזה יאבחן לאדם מסויים מטרה מסויימת, ואותו אדם באמת ילך בהמלצת המחשב ויממש את אותה מטרה ביעילות ובהצלחה מרובה.

מה אז? האם תנוח נפשו של אותו אדם? האם היצר ההרפתקני, החוקר, הסקרני שלו יכבה במפתיע רק בגלל שהוא מימש את אותה מטרה? האם משהו מהאנושיות שבו יעלם?

אין כלום במימוש המטרה אלא מה שהאדם הופך ברגע שהוא משיג אותה, והאדם תמיד ירצה יותר. החוויה החדשה שהאדם יגיע אליה בזכות מימוש המטרה רק תגרום לו לשאוף ולהתחיל ממקום אחר, לצאת לדרך חדשה למימוש מטרה גדולה יותר.

האם מחשב-על יוכל לדעת מלכתחילה מה תהייה המטרה החדשה, הגדולה והמשופרת? כנראה שלא, כי למעשה זה לא אותו אדם שיצא לאותה דרך להגשמת המטרה הראשונה.

עכשיו יש לו שאיפות אחרות, נסיון אחר, הוא אסף כמה תובנות חדשות בדרך, התפתח, התעצב שונה. כל צעד נוסף שאדם עושה בחייו משנה אותו במעט, הוא קצת יותר מתקדם מהאדם שהוא היה קודם, יש לו תחומי עניין מעט שונים, רצונות אחרים ושאיפות חדשות.

בשביל שמחשב יוכל לשמש כלי לקביעת מטרות ויצירת דרכי פעולה אולטמטיבי יהיה מוטל עליו לחשב דברים שטרם קרו, כי גם בהנחה שתהיה לו יכולת לפענח את נפשו של האדם כפי שהיא, ברגע שהוא יציע דרך פעולה, הוא ישנה במעט את האדם, ושוב יוצר אדם חדש עם שאיפות ורצונות שצריך לחשב ולהתאים להם מטרה חדשה.

בנוסף לזה, אפילו הפלט המכאני שהמחשב יספק לא יתקבל באותה צורה אצל יצור אנושי. אם המחשב יצייר למשל עיגול, וינחה את האדם לחזור ולשרטט בדיוק את אותה צורה, האדם לא יצליח לשחזר באותה דרך את מושלמות המחשב, האדם לא יוכל לבצע בדיוק פדנטי את התכנית והדרך שהמחשב חישב מתוך יכולותיו הרובוטיות.

ולכן לדעתי אין זה הפתרון.

אימון אישי עובד עם התשוקות העמוקות של האדם. האימון לא מנסה לחשב או לחזות את הפתרון האולטמטיבי למתאמן, אלא הוא שואל.

הנחת העבודה באימון היא שהתשובה נמצאת אצל המתאמן, ואף יותר מזה – גם השאלה נמצאת אצלו, תהליך האימון יקח את המתאמן לאן שהמתאמן יקח אותו.

המתאמנים מגיעים אליי בשלב בחיים כשהם רוצים לייצר שינוי, הם מגיעים עם חוסר שביעות רצון מסויים, ואני לא יודע ממה, והרי אני לא מכיר אותם.

בתור מאמן אני יכול לשקף, לאתגר ולאפשר למתאמנים מרחב שבו הם יכולים להתמודד עם עצמם ועם מה שבאמת חשוב להם, עם כל המהוים הכי עמוקים שלהם, ועם מטרות מעשיות כמו שרק הם יכולים להגדיר.

בתור מאמן, אני לא מסוגל להתימר ולהגיד שיש לי יכולת לשבת מול בן אדם ואחרי כמה שעות מעטות לחתוך ולהגיד לו מה הוא צריך או לא צריך לעשות עם החיים שלו.

רצונו של אדם מורכב יותר מכל דבר על הפלנטה הזאת ואני ומחשבי-על בניהם.

הדבר המשמעותי והיחידי שחשוב הוא הרצון של האדם עצמו, כי רק הוא יכול לעשות צעד משמעותי ועמוק, כי רק הוא בעצמו הוא הוא עצמו.

הוא עצמו, ולא מחשב-על.

תוספת מאוחרת מהעתיד:

הפוסט הזה נכתב אי שם ב2016, ועכשיו מהעתיד של שנת 2023, אחרי שצצו לנו תכנות AI מוטרפות ומהממות, כאלה שכבר הצליחו לגרום לאנושיים לחשוב שהם אנושיות, אז אולי אני צריך לחשוב על כל העניין מחדש.

כי אם ישנה תכנה שמסוגלת להגיב כמו אנושי, אז אולי במסגרת שאלת שאלות והובלה של מתאמן תהליך אימוני כן יכולה להיות להם אפשרות להגיע להישגים.

ואז כן יש מקום לחשש שתכנות ישאירו את תחום האימון מיותר ומיותם?

הנה תשובה שקיבלתי מ chat.openai.

תכל'ס, אהבתי מאד את התשובה שקיבלתי.

איתי קויפמן – מאמן אישי לחיים בתל אביב