זה הפוסט הראשון בבלוג שלי - שבאופן טבעי ייעסוק באימון אישי, אבל אולי גם יעסוק בגידול ילדים.
התקופה הזאת בשבילי היא תקופה של שינוי במובן רחב ביותר, אני הולך ומתקדם לקראת סוף הסטאז' בדרך להכשרתי בתור מאמן אישי, שיניתי סטטוס בעבודה כדי לאפשר לי יותר זמן שאוכל להקדיש לסטאז' ולאימון אישי, ובעוד כמחצית מהזמן שלוקח לתינוק להתבשל בבטן אימו - אני עומד להיות אבא.
כנראה שהכל ביחד מניע אותי לחשוב - אז אני מוצא את עצמי יותר עירני בלילות.
זה לא שאני מסתובב כמו סהרהורי בין החדרים בבית בשעות הקטנות של הלילה ומנסה להתיש עצמי עד שאכבה ואשן, תמיד הייתי, וגם עכשיו אני בן אדם שנרדם בקלות. העניין הוא שלאחרונה אני מתעורר כמה פעמים בלילה מתהפך על צירי - הוגה בדבר או שניים - נרדם ומתעורר מחדש כעבור שעה וחצי מדוייקות להכעיס.
בשעות הליליות האלה אני חושב בעיקר על דרכים שבהם אוכל לקדם את עצמי בתור מאמן אישי.
מהם הדברים שאני צריך ללמוד כדי להיות מאמן טוב יותר? מהם הדברים שאני יכול לעשות כדי לשווק את עצמי טוב יותר? איך אני מתמודד עם זה שכמעט אף אחד לא יודע מה זה אימון אישי ובמה זה יכול להועיל לו? ולבסוף, איך אני מתמודד עם כך שאין רגולציה לתחום האימון בישראל ועל כן כל אחד יכול להכריז על עצמו מאמן - ולמעשה לחטוא לתחום שאני קורא לו "אימון אישי".
מכל המחשבות האלו נולד הבלוג הזה. "קואצ'-ער" הוא למעשה הדרך שבה אני מתמודד עם השאלות האלה, הדרך שבה אני אנסה להסביר לעצמי ולמי שיקרא את הכתובים האלא מהו להשקפתי אימון אישי.
ואז... שניה לפני שאני נרדם אני חושב על זה שבעוד כמה חודשים אני עומד להיות אבא, ואז גם אם כל מחשבותיי ייסופקו וינוחו - כנראה כך או כך לא אשן למשך כמה חודשים.
קואצ'-ער, בלוג של מאמן אישי ער בלילות.